או למה החלטתי לבטל את מסלול "בוסית להשכרה"
לפעמים מתקשרים אלי מקורצצים שרוצים שאני אנדנד להם על מיליון דברים ביחד. "אני רוצה שתנדנדי לי לכתוב את התזה וגם להתאמן בנגינה בפסנתר, חשוב גם שאני אצא יותר עם חברים ובנסוף יש לי רשימת מטלות בירוקרטיות מפה ועד וורשה. אם תוכלי גם לוודא שאני נושם זה יהיה נחמד". אני תמיד מסבירה, משתדלת בסבלנות, שהנדנוד עובד הכי טוב כשמתפקסים במשהו אחד, שבמקרה הזה - תפסת מרובה לא תפסת. יש לזה שתי סיבות:
1. לא הופכים את כל החיים ביום אחד - אם אתם עצלנים ובטטות מול הטלויזיה כל היום לא תקומו ותהיו שוורצנגר ביום אחד. שינוי הוא תהליך הדרגתי. צריך לקחת על עצמנו כל פעם משהו אחד וכשהוא נטמע אז עוברים לבא בתור.
2. אם אני מנדנדת על יותר מדבר אחד ואני כל היום בראש שלכם "עשית את זה?", "מה עם ההוא?" - אני הופכת לרעש לבן שלא אכפת לכם ממנו. ותכלס, חבל על הכסף שלכם ועל הזמן שלי, יש לכם אמא בשביל זה.
"אבל מה עם ללכת לחדר כושר ומה עם הפסיכומטרי?? ואיך אפשר בלי לזכור להאכיל את הכלב 3 פעמים ביום?" ואני אומרת - אם הגעתם עד הלום בלעדי - כנראה שזה יכול לחכות עוד קצת. אנחנו לא פה בשביל דברים דחופים אלא בשביל כל הדברים שהיה אפשר לדחות אותם עד היום. כל אלו שאתם רוצים לעשות אבל כנראה לא באמת חייבים. אלו שלא מחזיקים לכם את החיים אבל משדרגים אותם בטירוף. הגשמת חלומות קטנים וגדולים.
אני יודעת, זה נשמע מבלבל כי באמת לכתוב את התזה זה דבר נורא חשוב, ולהתקשר לקבוע בדיקות לרופא - אבל הם כנראה לא דחופים ולכן לא נעשים. ההבדל בין חשוב לדחוף הוא הרלוונטי לעניין. כי לדחוף יש נטייה לקחת את כל הזמן של החשוב.
מה כן אפשר לעשות אם יש מיליון דברים שרוצים שאני אנדנד עליהם ולא מצליחים לבחור? הטריק הוא לזהות מה הנקודה המדוייקת שאם אני אנדנד עליה היא תהווה את השינוי הגדול ותגרור אחריה יעילות בשאר הדברים. כמו אחת המקורצצות שגילתה שאם היא תעשה ספורט כל יום זה יועיל לה עם הפרעת הקשב וכל היום שלה יהיה יעיל יותר, או מקורצץ אחר שגילה שנוהל בוקר הוא מה שהופך לו את היום ליעיל ואחת אחרת שכל שהיתה צריכה זה שנקבע שעה שהיא תתיישב לעבוד לשעה ואחכ כבר מצאה את עצמה עובדת שעות על גבי שעות.
ולכן מסלול "בוסית להשכרה" נכנס לגניזה באופן רשמי מהיום. שלום ותודה.