מה, זה באמת עובד??
בוודאי!

הפסקתי עם התירוצים הכל נכנס לרשימות מסודרות וכל יום התחיל בידיעה שיש מטלה יומית ואף שתיים.
4 חודשים אחרי, מרגישה שהזזתי הרים ואימצתי הרגלים חדשים להתנהלות יומיומית, אני בפוקוס ובשליטה על המשימות שלי.

היו לי אינסוף של רעיונות, משימות וכמה יעדים ומרוב שהיו לי כל כך הרבה, לא ראיתי את הדרך וגם לא ממש ידעתי במה להתחיל או להתמקד. הקרציות היו הג'י.פי.אס הכי טוב שיכולתי למצוא. הן נתנו לי מרחב פעולה על פי דרכי, שיקפו לי מקומות חשוכים, עשו לי סדר בבלאגן ובעיקר דאגו שאני לא אתחמק מהמשימות שנראות "גדלות" ו"בלתי אפשריות".

לעשות סרט, זה פאזל עם כל כך הרבה חתיכות, שלפעמים אתה חושב - די, אז שיהיו חסרות כמה חתיכות.. לא יכול לראות את זה יותר! זה המקסימום וזהו. הקרציות לא נתנו לזה לקרות.
לא מתייאשים. לא מוותרים. לא טוב מספיק, זה לא טוב מספיק. הן מייצרות אנטגוניזם לפעמים, זה בטוח.
אבל בפרמיירה הודיתי להן. בלב כמובן. שלא יעופו על עצמן.

התחלתי להתקרצץ בחיל ורעדה עם דדליין צפוף מאוד שהצבתי לעצמי. לא רק שהקרציות זרמו עם לוח הזמנים הלחוץ, הן גם הביאו אותי ליעד, אולי בפעם הראשונה בחיי, בלי שתהיה לי התמוטטות עצבים ורצון עז לעזוב את הכל ולהתחבא מתחת לשמיכה. עבורי, העבודה עם הקרציות הייתה פשוט משנה חיים. הן שינו לי את הרגלי העבודה מקצה לקצה.
אני חבה לקרציות את התזה שלי, בלעדיהן פשוט הייתי ממשיכה להתדחיין לנצח.

קרציות יקרות שלי, תודה שלא ויתרתן לי ותודה שבזכות הנדנודים שלכן, לא ויתרתי לעצמי. תודה על כל תזכורת, רגע של הקשבה, הכלה, הבנה, עזרה, הכוונה ובעיקר תודה שידעתן לזהות את התירוצים של עצמי ולעזור לי לגבור עליהם ולבצע את העיקר והחשוב.

זאת אמנם קלישאה אבל היא נכונה - אם הייתי משקיעה את הזמן שלי בלעשות את הדברים, במקום להילחץ מזה שאני לא עושה אותם, כבר הייתי מסיימת אותם מזמן.
אז לכל מי שיש איזה עבודה להגיש, חלום להגשים או סתם בירוקרטיה לצלוח, ומרגיש תקוע, אל תבזבזו עוד זמן על דחיינות ופשוט תתנו לקרציות לנדנד לכם.