אני תמיד צודקת

קמתם בבוקר ויש לכם מיליון דברים לעשות ואין לכם שמץ של מושג מאיפה להתחיל. אז כמובן שדבר ראשון בדקתם מה חדש בפייסבוק ואינסטגרם ואם ממש ממש...

יש לי כל כך הרבה מקורצצים עם הפרעות שינה שאני שוקלת לעשות דוקטורט על הקשר בין הפרעות שינה לדחיינות, אם רק הייתי יודעת איך להסב את התואר בתכנון ערים לפסיכולוגיה זה היה מועיל. אתם גם חושבים שיש קשר? חושבים שאני טועה? ספרו לי בתגובות לבלוג, אפשר לדון בזה, שיהיה לי חומר להצעת מחקר. כיוון שגם לי היו פעם בעיות שינה (אבל לא דחיינות!) החלטתי לפרסם את רשימת הטריקים שעוזרים לי לישון טוב כדי לראות אם זה מוריד גם את רמת הדחיינות העתידית שלכם, תחילתו של מחקר כמותי. *** כמובן ברור לכולנו ש

הקרציה מפולניה מבריחה תירוצים מעצם היותי פולניה ויאכנע שרכילות היא ערך מהותי עבורה - חשוב לי לדעת על המקורצצים שלי כמה יותר. אבל מעבר להנאתי האישית בחפירה בחיים שלכם - ידע הוא כוח וככל שמשתפים אותי יותר יש לי יותר כוח והנדנוד עובד בצורה המיטבית. איך זה קשור? למה לא מספיק שתנדנדי לי וזהו? גם ככה את כל הזמן שם, מה יעזור אם אני אספר לך מתי הלכתי לישון וכמה החברה שלי מחרפנת אותי? מה שאני לומדת כשאני חופרת בחייכם האישיים הוא אם התירוצים שלכם לגיטימיים או שמדובר בסתם שטויות. הדרך ה

כתבתם / ציירתם / הלחנתם / קודדתם / חישבתם - ועכשיו אתם בדרככם להראות את היצירה שלכם למנטור/מנחה/החצי השני/המישהו הזה-שסומכים-עליו שלכם. אני יודעת מה אתם מפנטזים. בחלום שלכם אתם יצרתם, בטיוטה אחת, לא פחות - את יצירת המופת של חייכם. אין גאון גדול מכם. ומי שתראו לו עכשיו את העבודה שלכם יתפעל כ"כ, שלא ישאר לו מה לעשות חוץ מלהשתחוות נוכח ההצלחה המסחררת. ובכן, לא אני. ואם המישהו הזה שלכם שווה משהו, גם הוא לא יהיה מרוצה. למה? הנה: 1. כי טיוטה ראשונה אמורה להיות גרועה - בטיוטה הראשונ

היום נשים את הזרקור על האיש שאני אוהבת, אריאל סיטון, ונשמע מה יש לו לומר על החיים איתי. איך זה לחיות עם נודניקית כאישה? מנדנד. לפעמים...

כל גורו בימינו שמכבד את עצמו מוכר לנו כל מיני שיטות פרודקטיביות, גם אם הוא לא גורו לפרודקטיביות. ויש המון שיטות כאלו: לכבות את הפייסבוק /...

פעם נורא רציתי ללמוד לתפור. היו לי פנטזיות על השמלות שאני אתפור, והוילונות. אוי כמה שרציתי לתפור וילונות. אפילו שלא הייתי צריכה וילונות. ואז בנזוגי שיחיה, שמקשיב לכל הפנטזיות שלי, קנה לי מכונת תפירה ליומולדת, הכי שנות ה60 שיש. חברה שלי אורן לקחה אותי לסיבוב בנחלת בינימין וקנתה לי בדים יפים, הורדתי כל מיני מדריכים מהאינטרנט, הלכתי לחנות תפירה וקניתי לי כל מיני עזרים למכונה ולימדו אותי להשתמש בה. הכל היה מוכן - רק נותר לי לשבת ולתפור. 4 שנים אח"כ הוצאתי אותה מהארון ונתתי אותה