שכבתי על המזרון, באחד המקומות הרגועים והנעימים בעולם, שקט מלחיץ מסביבי ומזרן נעים מתחתי, בוהה בתקרה וחולמת לי על כל הדברים שאני רוצה להספיק מחר. שם ראיתי אותה, פקעת של עכבישים שעומדים להוולד ולהציף את הבית של תמר גיסתי.
נשארו לנו עוד איזה שני לילות לבלות שם אז קראתי לה ולבן זוג שלה והראיתי להם את הפקעת, רעדתי מפחד. הבית היה וילה בצפון והפקעת היתה בקצה של תקרה משולשת בגובה של 3 קומות לפחות. לא היה שום סולם שיכול להגיע אליה וסנפלינג לא היה בנמצא.
הם הסתכלו, חייכו ואמרו "טוב, נחשוב מה עושים עם זה מחר" ובזה זה נגמר. אף אחד לא דיבר יותר על הפקעת ואני ביליתי את המשך הביקור בעיקר בחדרים אחרים ובגינה.
בשלב מסויים נגמר הסופש ואנחנו חזרנו לנו למקומנו הטבעי בעיר והם נשארו לחיות בתוך הטבע שלהם.
כעבור זמן מה הם סיפרו לנו שבשעה טובה ומוצלחת נולדו להם טריליוני עכבישים. מזל טוב באמת, מפרגנת. כאות הכרת טובה על האירוח, הם (העכבישים) פשוט לקחו את עצמם ותוך יום התפנו מהבית שלהם. ככה פשוט ברחו אל הטבע ממנו הם באו.
על אף שהייתי מבועתת למדיי מהמחשבה של אלפי עכבישים מתרוצצים באמוק בבית, היה פה לקח בשבילי ללמוד, ואני לא מפספסת הזדמנויות ללמידה-
יש דברים בעולם שהדחיינות טובה אליהם ובהם הדבר הכי יעיל שתוכלו לעשות הוא פשוט להניח להם. בעיות שהן כל כך סבוכות שלחכות שהן יפתרו את עצמן יהיה יותר יעיל ואפקטיבי מאשר לנסות לפתור אותן באופן אקטיבי.
אז אני מוכנה להודות: לא תמיד דחיינות זה דבר רע.
לפעמים הדחיינות טובה ואפקטיבית יותר מאשר הפעולה.
אז מתי הדחיינות טובה לבריאות ואני מרשה לך לדחיין?
כשאין סכנה והדחיינות עוזרת למצוא פתרון אפקטיבי יותר
לעומת העכבישים התינוקות החמודים - אם יש חולדה בבית אני לא אחכה שהיא תואיל בטובה לגלות לי למה היא באה ומתי היא מתכננת ללכת, אני קודם מזמינה לוכד שיפנה אותה חזרה למקום שממנו היא באה ואז מתחילה לשאול שאלות. לעומת זאת, כשיש אצלי בעיית נמלים בבית אני אוהבת להתחיל מלעקוב אחריהן ולראות מאיפה הן באות ולאן הן הולכות. כי נמלים לא באות סתם - תמיד יש להן תוכנית (יצורים מופלאים שכמותן. יש לנו הרבה מה ללמוד מהנמלה החרוצה והמתכננת!). בסוף או שאני מגלה מפגע שצריך לטפל בו וכשאני מגלה אותו אני מפנה אותו והן נעלמות להן ביחד איתו. או לחילופין שאני מגלה שהן החליטו להפוך את הבית שלי לכביש ראשי והן סתם נכנסות על מנת לצאת, ואז אני סותמת את החורים שלהן. אבל אני תמיד מדחיינת את הפתרון עד שאני מוצאת את המקור לנוכחות שלהן.
דברים שאפשר לחיות איתם ולראות מה יקרה.
נגמרו המלפפונים. צריך ללכת לקנות מלפפונים. האומנם? יש לי מקורצצת שהפכה את דחיינות הביקור בסופר (שהיא שונאת במיוחד) לדרגת אומנות, והיא מבשלת דברים יצירתיים וטעימים מהדברים שעדיין יש בבית. גם אם הם בלי מלפפון. אני עדיין מנסה לשכנע אותה שפשוט תעבור להזמין אונליין במקום שתעשה משהו שהיא שונאת, אבל זה כבר לפוסט אחר על איך אני תמיד צודקת וכדאי להקשיב לי.
דחיינות מתוכננת.
נגיד ממש יש לך צורך בחופש, כן, אני יודעת, זה משהו שיש אנשים שצריכים אותו. אין לי בעיה עם חופשים - כל עוד הם מוכרזים בצורה מסודרת.
אני קוראת לחופשים האלו שלי "יום עצלני" - בימים האלו אני לא עובדת ובוחרת לעצמי איזה בינג' (משהו קצר, שאני יכולה לסיים ביום אחד) וזהו, לא עובדת. זה מנקה לי את המוח ומאפשר לי לנוח.
דחיינות לצורך חקירה נוספת.
יש מחקרים שאומרים שהחלטות גדולות עדיף לקבל כמה שיותר קרוב לרגע האחרון, כשיש כמה שיותר נתונים בידינו. הרבה פעמים כשאנחנו תקועים זה בגלל חוסר ידע איך להתקדם - לקרוא על הנושא בכל מיני מקומות ווריאציות יכול להיות מאוד מועיל בפתיחת התקיעות ואז גם בוהים במסך בצורה חסרת תועלת וגם זה יקדם אותך למציאת הפתרון.
באותה מידה הדחיינות עוזרת לנו לעבד נתונים ולחשוב על פתרונות יצירתיים, לפעמים אנחנו לא יודעים מה לעשות ואז בעזרת דחיינות פתאום צץ לנו רעיון. אם מבינים מה החלק שתקע אותנו והכניס אותנו לדחיינות אז אפשר להתכוונן על למצוא לו פתרון (נניח המשימה לא היתה מחולקת למספיק חלקים, הגעתי לחלק שקשה לי לכתוב אותו כי אני לא יודע מספיק עליו אז צריך לקרוא, קשה לי ללחוץ על סנד כי אני פרפקציוניסטית ובכלל העבודה כבר מוכנה ממזמן ואני סתם בוהה במסך ומחפשת עוד תיקונים לעשות - כן, אתן יודעות מי אתן).
נו, כמה אני מפרגנת לך?? כל כך הרבה דברים שאני מרשה לך לדחיין!! בחיי שאני נדיבה בטירוף.
ומתי הדחיינות לא טובה לנו?
דברים שצריך להתמיד בהם כדי לראות תוצאות - רוב החיים זה Maintenence ואלו דברים שאני לא ממליצה לדחיין אותם כי יש להם נטייה לקפוץ עלינו ברגע הכי לא נכון ולעשות לנו צרות. לא לדחיין ספורט וכתיבה, הם רק יהפכו לקשים יותר. זה כמו ההבדל בין צחצוח שיניים ללכת לשיננית בלבד. השיננית תכאב יותר אם לא נצחצח שיניים כל יום.
כשהמניע לדחיינות הוא פחד - פחד הוא דווקא סימן שכן כדאי להתקדם, אנחנו מפחדים הרבה פעמים מדברים שמקדמים אותנו. במיוחד אם זה פחד מהצלחה, אבל גם כשזה פחד מכישלון. באופן כללי, אם זה מפחיד אותנו זה סימן שזה כנראה ממש שווה את זה.
יש מצבים שנראה לך ששכחתי? אפשר להוסיף בתגובות.