אני תמיד צודקת

אם אף פעם לא מספיקים את כל הרשימה, זה לא כי לא ניסיתם מספיק, אלא כי החלטתם ש-12476 משימות ייכנסו ליום אחד. הזמן לא נכנע כשמתכננים חזק יותר. כמה חוקי מפתח על זמן ופרודקטיביות, ולמה כדאי למחוק שלוש משימות כבר עכשיו.

כדי להתחיל משימה שדוחים, קודם מזהים את מקור הדחייה (קשה, מפחיד, חרדה או קשב), מפרקים אותה לחלקים הכי קטנים שאפשר, שמים טיימר ל-10 דקות, מוצאים מישהו שמאמין בך, ופשוט מתחילים.

כדי להפסיק לדחות משימות בצורה שמזיקה, בוחרים במודע מה לדחות ושואלים שאלה אחת: מה יהיה הנזק אם אדחה את זה? דחיינות מתוכננת היא בכלל לא דחיינות.

כשלא מצליחים להתחיל משימה, לרוב הבעיה היא לא עצלנות אלא חוסר בהירות לגבי מה בדיוק צריך לעשות. ברגע שהבהירות מגיעה, מה שלקח שעה לוקח כמה דקות.

כדי להפסיק לבזבז זמן על הטלפון במקום לעבוד, מסגרים את הפעילות ב-5 שאלות: איפה, מתי, כמה, איך ולמה. לא מוותרים על הכיף, פשוט נותנים לו גבולות.

כדי לתעדף משימות, חלקי אותן לשלוש רשימות: קריטי (חייב לקרות היום), חשוב (רשימת המשימות בפועל), ופנטזיות (כל השאר). בלי תעדוף יומי התכנון הופך לניחוש, והמשימות החשובות נדחקות.

15 פעמים צפיתי בהמילטון. 11 פעמים הלכתי לנונו. אבל מה שבאמת מרתק אותי זה כשיוצר חוזר ליצירה שלו ועושה אותה מחדש. שוב ושוב. הנה מה שלמדתי מטינה פיי על מתי מפרסמים משהו שלא מרגיש גמור.

לאט זה תקין. למידה ויצירה לוקחות זמן כי הן תהליך של הלוך ושוב, לא קו ישר. מה שלא תקין זה לא לשריין לזה מספיק זמן מראש.

הרבה מהדברים שעוצרים אותנו הם קירות שדמיינו, לא קירות אמיתיים. לפני שמחליטים שמשהו חוסם אותך, שווה לבדוק אם בכלל יש שם קיר.

חלק מהמטלות נדחות מסיבה פשוטה: הן פשוט משעממות. הוספה של חוקים קטנים הופכת מטלה משעממת למשחק, ופתאום עושים אותה בלי להילחם.

רוב המשימות בחיים לא מרגשות, וזה בסדר. לא צריך למצוא בהן ריגוש כדי לעשות אותן, צריך כמה טריקים שמזיזים אותך גם כשלא בא לך.

פרויקט גדול ומפחיד נעשה בר-ביצוע כשמחלקים אותו לחתיכה קטנה קבועה ביום, מתקדמים כל יום ולא פעם בשבוע, ולא נשארים לבד עם זה.

כשאנשים לא עושים משהו יש לזה סיבה, והיא לא עצלנות. מה שבאמת תוקע אותנו זה חוסר הוודאות שעוטף את המשימה, לא המשימה עצמה.

הדרך לשפר ריכוז בעבודה עם ADHD היא לא לחכות שהריכוז יגיע אלא להתחיל בלעדיו. ריכוז הוא תוצאה של עבודה, לא תנאי לה.

מעיין היא אשת חינוך בבית ספר דמוקרטי, מדריכת הורים וצוותי חינוך ואני טורחת ומארחת אותה לכבודכם כדי שתסביר לי ולך איך לגדל ילדים עצמאים שלא ז

זה ידוע שהבוס תמיד אשם. זה גם ידוע שהכי טוב זה להיות הבוס של עצמך. אבל אז, כשאין בוס, את מי אפשר להאשים כשדברים לא מתקדמים?

מאורע חד פעמי, אני מאשרת לך לדחיין - אבל רק לפי החוקים!

מה המשפט שהכי הרבה אומרים לי ולמה הוא שטויות במיץ אשכוליות.

כשאומרים לי "אפקטיביות" אני ישר חושבת על המזגן המסכן שלי שעובד יותר מדי קשה באוגוסט.

אני יודעת, קשה להאמין. אבל יש סיבות.

איך אני מתמודדת עם ילדה שמדחיינת את סידור הצעצועים שלה כבר שנתיים?

לי. לי אכפת.

אז מה זאת בכלל דחיינות ומה באמת קורה כשאנחנו מדחיינים?

טרחתי לארח עבורכם את רלי בריל שסיפרה לי על למידה אפקטיבית