כתבתם / ציירתם / הלחנתם / קודדתם / חישבתם - ועכשיו אתם בדרככם להראות את היצירה שלכם למנטור/מנחה/החצי השני/המישהו הזה-שסומכים-עליו שלכם.
אני יודעת מה אתם מפנטזים.
בחלום שלכם אתם יצרתם, בטיוטה אחת, לא פחות - את יצירת המופת של חייכם. אין גאון גדול מכם. ומי שתראו לו עכשיו את העבודה שלכם יתפעל כ"כ, שלא ישאר לו מה לעשות חוץ מלהשתחוות נוכח ההצלחה המסחררת.
ובכן, לא אני. ואם המישהו הזה שלכם שווה משהו, גם הוא לא יהיה מרוצה.
למה? הנה:
1. כי טיוטה ראשונה אמורה להיות גרועה - בטיוטה הראשונית אתם זורקים רעיונות על הדף ואוספים חומרים לכתוב עליהם ולערוך אח"כ. כמו שכשמצלמים סרט קודם מייצרים חומרי גלם ואחרי כן עורכים אותם. אי אפשר להתחיל לערוך לפני שמסיימים לצלם. זה המקום בו המוח פוגש את הדף (או כל מדיה אחרת שאתם מייצרים בה) בפעם הראשונה ואין לו אפשרות לכתוב את הטיוטה הסופית על ההתחלה. ככה הוא עובד, זה מה יש. גם אם נראה לכם שהמוח הספציפי שלכם באמת מבריק. תנוחו, הוא לא. אז תזרקו את השיפוטיות הזו רחוק מכם - אנחנו מתיישבים עכשיו לכתוב גרוע. נתקן אח"כ.
2. כי יצירת אומנות אמיתית אף פעם לא גמורה - תזכרו שהתסריט הסופי מוכן רק בפרימיירה. תסריט טוב יודע להשתנות לפי השחקנים שמובילים אותו, הבמאי שרואה את התמונה הגדולה ורעיונות מעולים שקופצים בדרך. בינינו, כל במאי ותסריטאי יגידו לכם שגם אחרי הפרימיירה יש דברים שרוצים לתקן פתאום. תהיו הסקורסזה של התזה שלכם, ותנו לה להתפתח ולהשתפר במהלך הדרך.
אגב - זו גם הסיבה האמיתית שלא כדאי לדחות הכל לרגע האחרון, זה לא נותן לכם זמן לנוח בין טיוטא לטיוטא ולראות את כל התיקונים שיש לעשות בצורה אובייקטיבית וביקורתית (זה השלב שגם מותר להיות שיפוטיים בו!).
3. כי האמת? אתם יכולים יותר - למרות שזה עלול להרגיש לכם אישי, אני נשבעת שחוסר שביעות הרצון המובנה שלי מגיע מאמונה בכם. כל מנטור, מדריך, מלווה או בן-זוג שירצה לדחוף אתכם קדימה, יתן לכם תמיד הערות והארות לשיפור ודיוק. ככה זה כשאכפת, שמים לב לניואנסים, מתייחסים לדקויות הכי דקות ורואים רק את טובתכם מול העיניים. וגם תכלס הכי כיף לומר מה אחרים עשו לא בסדר, אבל זה סתם בונוס.
4. כי בריינסטורמינג לא קורה עם עצמנו - למה לי בכלל להציג למישהו את הטיוטה (ועוד מישהו נחשב) אם היא בטוח טעונת שיפור? ובכן, המוח השובב הזה אוהב לעבוד בחברותא. לפעמים מספיק שנציג את מה שעשינו כדי שמיליארד דיוקים, שינויים ורעיונות יקפצו לנו לתוך הראש. לעומת השממה שקורית כשאתם סתם בוהים בדף עם עצמכם.
והנה טיפ קטן לבליעת צפרדע הביקורת, ולהפיכתה ללימונדה:
קיבלתם ביקורת? אל תיסגרו ותתבצרו בעמדותיכם, וגם אל תתעסקו בלענות, להסביר ולתרץ למה מה שעשיתם זה מצוין. במקום זה, תחקרו את המבקר. שאלו אותו מה הוא היה משנה, איך הוא היה משפר ואילו רעיונות יש לו לחלוק איתכם. גם תצאו גדולים, וגם תרוויחו הרבה מידע שלא הייתם מקבלים בשום דרך אחרת.
מחפשים בכל זאת הערצה עיוורת והתפעלות חסרת פרופורציות? לכו לאימא שלכם.
אליי תתקשרו כשתרצו להיות טובים יותר.
