האם הקיר שחוסם אותך הוא קיר אמיתי?

כשאוליביה היתה פיצקית נתתי לה לפתור מבוך. הושבתי אותה ליד השולחן, הנחתי מולה דף נייר ועליו קשקוש שנראה כמו דרך לאנשהו ואמרתי לה - הנה עכבר, הנה גבינה, את צריכה לעזור לעכבר להגיע לגבינה. חשתי עצמי גאונת הדור, והלכתי לשתות את הקפה שלי בעודו חם, כי זה בטח יעסיק אותה לפחות חמש דקות.

היא בחנה את הדף מעט, לא יותר מדי, לקחה עפרון וציירה קו ישר בין העכבר לגבינה, מתעלמת לחלוטין מכל הקירות של המבוך.

לרגע רציתי לומר לה שהיא טועה (ראיתי את הקפה החם שלי מתרחק ממני) אבל אז הסתכלתי שוב ואמרתי, כן, וואלה, זו באמת הדרך הכי קצרה.

כי הקירות של המבוך הם לא אמיתיים, והיא הבינה את זה.

לפעמים אנחנו מדמיינים בחיים שלנו קירות, וחשוב לזכור שלא תמיד הם קירות אמיתיים. שווה לעצור ולחשוב רגע לפני שמחליטים שאי אפשר לעבור דרכם.

איך יודעים אם קיר הוא אמיתי או מדומיין?

ברשותך אני שניה אנפץ לך כמה בועות:

קיר מסוג אחד הוא "אבל כתוב שאני לא יכולה" - מחקרים מראים שנשים לא מגישות את עצמן למשרות שהן לא מתאימות להן ב-100 אחוז לפי הגדרות המשרה ואילו גברים מגישים את עצמם אם הם מתאימים ב-70 אחוז. אז כן, קורה שגבר לא מתאים יקח את התפקיד על פני אישה שמתאימה יותר ממנו.

אם נזכור שלא תמיד המעסיקים יודעים בדיוק מה הם צריכים והם סתם מפליצים כל מיני שטויות בדרישות כדי להקל על עצמם במיון מועמדים - אולי נגיש בלי להתאים ב-100 אחוז. מקסימום נצליח.

לפעמים הקיר שאנחנו מציבים לעצמנו הוא חוסר ידע: "אני לא יודעת לעשות את זה ולכן אני לא יכולה לעשות את זה".

נו באמת, בעולם של היום הכל אפשר ללמוד, הכל כתוב באינטרנט איפשהו ויש מלא אנשים שרק מחכים ללמד אותך במקום ללכת לעשות בעצמם. כשפתחתי את העסק לראשונה לא באמת ידעתי איך מנהלים עסק אז הלכתי לעשות קורס של מעוף שנותן סקירה כללית של כל מה שצריך לדעת. מאז אני בתהליך של למידה מתמדת, כל פעם לוקחת נושא ומפרקת אותו ולומדת אותו. כשאני מסיימת איתו אני עוברת הלאה לנושא הבא: איך לנהל עמוד פייסבוק, איך לבנות אתרים, איך לנהל רשימת דיוור, איך להיות אפקטיבית יותר, השלכות משפטיות, SEO, אינסטגראם ועוד ועוד ועוד - זה לא נגמר.

גם הייתי בטוחה פעם שאני לא יודעת לצייר אבל שני שיעורי ציור גילו לי שאני יודעת לצייר מצויין, פשוט אין לי סבלנות לזה.

מאיפה מגיעים הקירות שאנחנו מציבים לעצמנו?

פעמים אחרות הקיר מדומיין על ידינו כי אנחנו עושים משהו לא נכון ומה שבעצם צריך זה לצאת אחורה רגע ולנסות להבין מה הדבר הלא נכון הזה ומה הסיפור שסיפרנו לעצמנו.

אני זוכרת שכשהייתי צעירה (לפני שנים מעטות!) הייתי בטוחה שאני לא יכולה לרוץ, משהו במבנה גוף שלי עשה שמאוד יכאב לי בכל מיני מקומות (או ככה סיפרתי לעצמי). עם השנים למדתי קצת על איך רצים והבנתי שאין לי שום בעיה בגוף, אני פשוט עשיתי את זה לא נכון.

ברגע שהבנתי שאני צריכה להחזיק את הבטן ושלרוץ אמור להרגיש כאילו את הולכת למות בהתחלה - הצלחתי לרוץ (אני עדיין לא רצה אבל זה לא בגלל שהגוף מפריע לי, זה בגלל שזה פשוט לא כיף לי, אני מעדיפה לרקוד).

אז אני מזמינה אותך היום לשבת ולחשוב על כל הקירות שנראה לך שחוסמים אותך ומפריעים לך להתקדם.

קריאה נוספת: עצלנות ואיך להתגבר עליה · אז מה אם אין לך מוטיבציה פנימית · המסלולים של הקרציה

---

הפוסט הזה פורסם במקור כניוזלטר השבועי של הקרציה, ב-5 בדצמבר 2020. רוצה לקבל את הניוזלטר כל שבוע ישר למייל לפני כולם? להצטרפות