אני תמיד צודקת

כדי לתעדף משימות, חלקי אותן לשלוש רשימות: קריטי (חייב לקרות היום), חשוב (רשימת המשימות בפועל), ופנטזיות (כל השאר). בלי תעדוף יומי התכנון הופך לניחוש, והמשימות החשובות נדחקות.

15 פעמים צפיתי בהמילטון. 11 פעמים הלכתי לנונו. אבל מה שבאמת מרתק אותי זה כשיוצר חוזר ליצירה שלו ועושה אותה מחדש. שוב ושוב. הנה מה שלמדתי מטינה פיי על מתי מפרסמים משהו שלא מרגיש גמור.

לאט זה תקין. למידה ויצירה לוקחות זמן כי הן תהליך של הלוך ושוב, לא קו ישר. מה שלא תקין זה לא לשריין לזה מספיק זמן מראש.

הרבה מהדברים שעוצרים אותנו הם קירות שדמיינו, לא קירות אמיתיים. לפני שמחליטים שמשהו חוסם אותך, שווה לבדוק אם בכלל יש שם קיר.

פרויקט גדול ומפחיד נעשה בר-ביצוע כשמחלקים אותו לחתיכה קטנה קבועה ביום, מתקדמים כל יום ולא פעם בשבוע, ולא נשארים לבד עם זה.

מאורע חד פעמי, אני מאשרת לך לדחיין - אבל רק לפי החוקים!

הידעת? המילטון הוא בכלל מחזמר על פולניה במסווה

אני אולי נראית חסונה, אבל ההיסטוריה האישית שלי מלאה בחרדות. ככה אני מתגברת עליהן אחת-אחת.