אני תמיד צודקת

מיהרת להכין למנחה את ההערות למצגת, התרוצצת, הזעת. ואז גילית שהוא בכלל בחופש שבועיים והיה לך את כל הזמן שבעולם.

תמחקי עכשיו לפחות שלוש משימות מהרשימה של היום, ממילא אין לך זמן אליהן. כי גם הזמן שלך וגם שלי ייגמר. לא היום, אבל הוא נגמר כל יום קצת.

סבתא סיפרה לי על חייט שאהב הכל בעבודה שלו חוץ מדבר אחד: להשחיל את החוט למחט. אז הוא מצא פתרון. פתרון שעלה לו בשעות.

15 פעמים צפיתי בהמילטון, 11 פעמים הלכתי לנונו. כשאני אוהבת משהו אני בעד שיחזור על עצמו בדיוק אותו דבר. אבל יש סוג אחד של חזרתיות שממש מרתק אותי.

הכי מתסכל אותי בתואר שהקורסים נמשכים חצי סמסטר במקום סמסטר שלם. יש אנשים שבטוחים שזה יותר יעיל ככה. אבל לא כל דבר שהוא יעיל הוא גם מועיל.

הושבתי את אוליביה מול מבוך: הנה עכבר, הנה גבינה, תעזרי לו להגיע. היא הביטה בדף רגע, ואז ציירה קו ישר שחוצה את כל הקירות. רציתי לומר לה שהיא טועה, ואז הסתכלתי שוב.

"אוקי, אז יש לנו מטרה", אוליביה הנהנה, חצי בפחד. מדובר, בלי הגזמה, בטונות של חומר. 750 עמודים ב-75 ימים. במתמטיקה.

מאורע חד פעמי, אני מאשרת לך לדחיין - אבל רק לפי החוקים!

הידעת? המילטון הוא בכלל מחזמר על פולניה במסווה

אני אולי נראית חסונה, אבל ההיסטוריה האישית שלי מלאה בחרדות. ככה אני מתגברת עליהן אחת-אחת.