אני תמיד צודקת

15 פעמים צפיתי בהמילטון. 11 פעמים הלכתי לנונו. אבל מה שבאמת מרתק אותי זה כשיוצר חוזר ליצירה שלו ועושה אותה מחדש. שוב ושוב. הנה מה שלמדתי מטינה פיי על מתי מפרסמים משהו שלא מרגיש גמור.

חלק מהמטלות נדחות מסיבה פשוטה: הן פשוט משעממות. הוספה של חוקים קטנים הופכת מטלה משעממת למשחק, ופתאום עושים אותה בלי להילחם.

רוב המשימות בחיים לא מרגשות, וזה בסדר. לא צריך למצוא בהן ריגוש כדי לעשות אותן, צריך כמה טריקים שמזיזים אותך גם כשלא בא לך.

פרויקט גדול ומפחיד נעשה בר-ביצוע כשמחלקים אותו לחתיכה קטנה קבועה ביום, מתקדמים כל יום ולא פעם בשבוע, ולא נשארים לבד עם זה.

כשאנשים לא עושים משהו יש לזה סיבה, והיא לא עצלנות. מה שבאמת תוקע אותנו זה חוסר הוודאות שעוטף את המשימה, לא המשימה עצמה.

מאורע חד פעמי, אני מאשרת לך לדחיין - אבל רק לפי החוקים!

הידעת? המילטון הוא בכלל מחזמר על פולניה במסווה

אני אולי נראית חסונה, אבל ההיסטוריה האישית שלי מלאה בחרדות. ככה אני מתגברת עליהן אחת-אחת.