אני תמיד צודקת

אם אף פעם לא מספיקים את כל הרשימה, זה לא כי לא ניסיתם מספיק, אלא כי החלטתם ש-12476 משימות ייכנסו ליום אחד. הזמן לא נכנע כשמתכננים חזק יותר. כמה חוקי מפתח על זמן ופרודקטיביות, ולמה כדאי למחוק שלוש משימות כבר עכשיו.

כדי להתחיל משימה שדוחים, קודם מזהים את מקור הדחייה (קשה, מפחיד, חרדה או קשב), מפרקים אותה לחלקים הכי קטנים שאפשר, שמים טיימר ל-10 דקות, מוצאים מישהו שמאמין בך, ופשוט מתחילים.

כדי להפסיק לדחות משימות בצורה שמזיקה, בוחרים במודע מה לדחות ושואלים שאלה אחת: מה יהיה הנזק אם אדחה את זה? דחיינות מתוכננת היא בכלל לא דחיינות.

כשלא מצליחים להתחיל משימה, לרוב הבעיה היא לא עצלנות אלא חוסר בהירות לגבי מה בדיוק צריך לעשות. ברגע שהבהירות מגיעה, מה שלקח שעה לוקח כמה דקות.

כדי לתעדף משימות, חלקי אותן לשלוש רשימות: קריטי (חייב לקרות היום), חשוב (רשימת המשימות בפועל), ופנטזיות (כל השאר). בלי תעדוף יומי התכנון הופך לניחוש, והמשימות החשובות נדחקות.

15 פעמים צפיתי בהמילטון. 11 פעמים הלכתי לנונו. אבל מה שבאמת מרתק אותי זה כשיוצר חוזר ליצירה שלו ועושה אותה מחדש. שוב ושוב. הנה מה שלמדתי מטינה פיי על מתי מפרסמים משהו שלא מרגיש גמור.

חלק מהמטלות נדחות מסיבה פשוטה: הן פשוט משעממות. הוספה של חוקים קטנים הופכת מטלה משעממת למשחק, ופתאום עושים אותה בלי להילחם.

רוב המשימות בחיים לא מרגשות, וזה בסדר. לא צריך למצוא בהן ריגוש כדי לעשות אותן, צריך כמה טריקים שמזיזים אותך גם כשלא בא לך.

פרויקט גדול ומפחיד נעשה בר-ביצוע כשמחלקים אותו לחתיכה קטנה קבועה ביום, מתקדמים כל יום ולא פעם בשבוע, ולא נשארים לבד עם זה.

כשאנשים לא עושים משהו יש לזה סיבה, והיא לא עצלנות. מה שבאמת תוקע אותנו זה חוסר הוודאות שעוטף את המשימה, לא המשימה עצמה.

מאורע חד פעמי, אני מאשרת לך לדחיין - אבל רק לפי החוקים!

הידעת? המילטון הוא בכלל מחזמר על פולניה במסווה

אני אולי נראית חסונה, אבל ההיסטוריה האישית שלי מלאה בחרדות. ככה אני מתגברת עליהן אחת-אחת.