למה לא רואים תוצאות באמצע תהליך ארוך וזה דווקא בסדר גמור
"אה וואו, הם סיימו את השיפוץ פתאום" כן, אני מודה שהופתעתי. לקח מלא זמן, השיפוץ של רחוב קינג ג'ורג. ולמרות שאנחנו גרים ממש על הצומת של הרחוב בכלל לא ראינו את השיפוץ מתקדם, כי סגרו אזור בניה כזה שהסתיר את כל הרחוב.
ואז יום אחד הוא לא היה שם, הדבר שהסתיר.
ופתאום היה רחוב וראינו שסיימו לשפץ אותו.
כאילו, זה לא שלא עברתי ברחוב לאורך כל הזמן שזה לקח. כל בוקר עברנו שם בדרך לתחנת האוטובוס, ובעיקר התעצבנו שאזור העבודה הזה חוסם לנו את הרמזור. אבל לא טרחנו להסתכל פנימה לראות מה יוצא מאחוריו.
עד שעשו את "הסרת הלוט" ופתאום ראיתי אותו במלוא הדרו.
(יצא חביב, יש לי ביקורות מהצד המקצועי שלי כמתכננת ערים. אבל הוא יפה לעין).
וזו לדעתי אנלוגיה מושלמת לכל מיני תהליכים שאנחנו עוברים בחיים
למשל תהליך הרזיה. אנחנו עובדים קשה ולאורך הרבה מאוד זמן לא רואים את התוצאות.
עד שפתאום יום אחד שמים לב שירדנו 10 קילו ושתי מידות ומתחילות להגיע כל המחמאות.
או כשכותבים ספר או דוקטורט. ככ הרבה זמן בתהליך אנחנו לא רואים את התוצר ומתעסקים רק במה שנשאר לעשות וכמה זמן זה עוד ייקח ואז פתאום יש קובץ שלם. ואז עותק מודפס. ולאנשים שמחזיקים את זה ביד זה כ"כ ברור שהיצירה הזו תמיד היתה שם.
מי ידע ששיפוץ של רחוב יוציא ממני ככ הרבה הגיגים? אולי זה בכלל בגלל שהשבוע יהודה, בני בכורי, חגג 18 שנות קיום. כל כך הייתי עסוקה רוב החיים בלדאוג שישרוד שלא שמתי לב שהוא פתאום נהיה איש.
ופתאום ביטוח לאומי עדכנו שאני לא אקבל יותר קצבת ילדים עליו (אה, סליחה, הוא עדיין אוכל פה בבית!). וקופ"ח כללית שלחו לי הודעה שאני לא אוכל יותר לראות אותו באזור האישי שלי. ומעכשיו הוא צריך לנהל את ענייניו ולקבוע לעצמו את התורים שלו.
לא הבנתי איך ילד בן שנתיים אמור לקבוע לעצמו תורים לבד?
ואז הסתכלתי עליו וקלטתי שהוא בכלל כבר לא ילד. השיפוץ הסתיים. וואלה, יצא מוצלח.
לא כתבתי הרבה על יהודה.
בניגוד לאחותו שהשכילה לאהוב בדיוק את אותם דברים כמוני, הוא החליט ללכת בדרך שלו. והוא ואני חיים בעולמות קצת שונים. הוא חנון כזה שאוהב כל מיני דברים של חכמים שהרבה פעמים אני לא מבינה מה הוא מספר לי. ואני מאוד מעריכה אותו על הדרך שלו, הוא לא נסחף אחרי הזרם. גם אי אפשר לשחד אותו (סבתא שלו ניסתה, המון). הוא אוהב אתגרים כמה שיותר קשים אחרת הוא משתעמם. והוא מסב לנו המון נחת בזה שהוא לומד מיליון יחידות בכל מיני דברים אפילו שהוא למד בדמוקרטי ותכלס למד מתמטיקה פעם ראשונה רק בכיתה ח'. וכן, הוא גם חתיך.
באופן אובייקטיבי ביותר!
והנה הוא יוצא לעולם. אני מתרגשת לראות מה הוא יעשה עם כל הכישורים המרשימים האלו שהוא צבר עד היום.
אם גם לך יש משהו כזה שמשתפץ לו ולא רואים את הסוף
ואני מרגישה שחבל שלא הצצתי מאחורי הפרגוד קצת יותר לפני שהסתיים השיפוץ.
אולי הייתי פחות מופתעת עכשיו.
פשוט הרגשתי שזה הגיע כל כך מהר אפילו שתוך כדי הוא הרגיש לי מאוד איטי ומייגע לפעמים (השיפוץ של קינג ג'ורג', לא לגדל את יהודה, כן?). ואני מוצאת את עצמי מתגעגעת לדרך, לזמן שהשיפוץ עוד היה בעיצומו (של יהודה, לא של קינג ג'ורג', כן?).
ואם גם לך יש משהו כזה שמשתפץ לו ולא רואים את הסוף כי משהו מסתיר, אני ממש ממליצה להציץ מאחורי הפרגוד. נכון, זה מלא בלכלוך ופיגומים וחומרי בניה, אבל שם בדיוק שם רואים את הפוטנציאל של מה שעתיד לצמוח. ושם, בדיוק שם, זה איפה שיושב כל הפוטנציאל שעדיין לא ממומש.
קריאה נוספת: שיטת 10 ביום לסיים פרויקט גדול ומפחיד · למה אנחנו לא מצליחים להתחיל משימות · ניהול זמן בשיטת פולניה · המסלולים של הקרציה
*פורסם במקור כניוזלטר השבועי של הקרציה, ב-27.6.2026. רוצה לקבל את הניוזלטר בזמן אמת? להצטרפות.*
