אם התשובה האוטומטית שלך היא "לאף אחד", אני כאן כדי להגיד לך שזו טעות. לי. לי אכפת. מאוד.
**אזהרה - בפוסט זה ישנם לינקים למידע בעל ערך רב אבל המון קריאה, ממליצה לשקוע בתוכם רק אחרי שסיימתם לעשות את הדברים החשובים של היום. במקום פייסבוק**
אני יודעת כבר מה תגידו. "הילה - מה אכפת לך? תני לנו לחיות את החיים הבינוניים שלנו ולא להגשים את עצמנו". אבל אכפת לי, מה אני אעשה. החיים שלי היו הרבה יותר קלים אם לא היה לי אכפת, אבל אכפת לי שתצליחו בחיים. לעזור לכמה שיותר אנשים להגשים את עצמם זו ההגשמה העצמית שלי. אני לא סתם מנדנדת, נשבעת על הויטרינה של הקריסטלים. חשוב לי ממש שאנשים יצליחו. אתמול מקורצצת שלי סיימה את התזה שלה ואני הייתי פשוט בשמיים מזה. איזו נחת, אה מחייה. היא הגישה שעתיים וחצי לפני הדדליין! אתם יודעים כמה זה משמח?? זה מטורף. החגיגות שהיא בטח חוגגת היום, נחה לה ועושה בינג'ים נטולי נקיפות מצפון. זו הנחת הכי גדולה שלי בחיים. שתצליחו ותספיקו ושתוכלו לנוח, סך הכל מה כבר רציתי?
כאדם פרקטי להחריד, שדוגל בעשייה, ההתייחסות שלי להגשמה עצמית רחוקה מאוד מכל מה שמריח כניו אייג'. ההגדרה שלי להגשמה עצמית מאוד פשוטה - ההתנהלות שגורמת לנו להרגיש שאנחנו עושים את מה שנועדנו לעשות בחיים. שימו לב - לא תמיד זה יהיה מה שאנחנו טובים בו. לפעמים אנחנו לא טובים בכלל במה שנותן לנו תחושה של הגשמה עצמית אבל אנחנו מאוד נהנים להצליח בו ואנחנו צריכים להתאמן בו עוד ועוד עד שנגיע לרמה שבה נרגיש שאנחנו מגשימים את עצמנו.
אז מתי נכנסנו לכל העניינים האלו של ההגשמה והאושר? מתי הפסקנו להיות מרוצים מלשבת בחושך לבד? תפיסת הסובייקט גורסת שהאדם הוא ריבון של התודעה ולכן יש לו את החופש לשלוט בחייו. מתוך הקונספט הפשטני הזה יצאו מיליון תנועות ורעיונות (אתם לא צריכים שאני אפרט לכם פה, יש בשביל זה וויקיפדיה) ואחת מהן היא המחשבה שהאדם הסובייקט צריך לחתור להיות מאושר. הגשמה עצמית נחשבת שלב מאוד חשוב בדרך לאושר הזה, עד כדי כך שיש אנשים חכמים מאוד שיגידו שכל חוויה שאנחנו חווים נתפסת כטובה או רעה לפי כמה שהיא מקרבת או מרחיקה אותנו מההגשמה העצמית שלנו. בהתאמה לרעיונות האלו נולדה תעשיית הסלפ-הלפ שמוכרת מיליוני ספרים שרוצים לעזור לנו להגיע לשם, להגשמה שבטופ של פרמידת הצרכים.
הרבה מקורצצים מגיעים אלי עם חלום, חלום שהם השאירו במגירה הרבה מאוד זמן. לדוגמא לילך. ללילך היה ספר שהיא רצתה לכתוב ולאייר על איך כל אחד יכול לצייר (אפילו אני!). למעשה, הוא כבר היה כתוב ברובו, אבל היה צריך לסדר אותו ולעבוד עליו ולאייר אותו. הסיבה שלילך לא התקדמה עם הספר היא שהיא כל הזמן פחדה מזה שהיא תצטרך לשווק אותו בסוף (תודו שהופתעתם לגמרי שזאת הייתה הסיבה!).
בזמן עבודתנו ביחד הזכרתי לה כל הזמן שהחלק של השיווק עוד רחוק מאוד וקודם כל צריך לסיים את הספר. התחלנו לאט לאט, שלב שלב. הסתכלנו כל פעם רק צעד אחד קדימה. בכל פעם שהיא התחילה לפחד מהיום שאחרי שהספר יהיה גמור הזכרתי לה שיש עוד המוווווווון זמן ואין שום צורך להכנס לפאניקה כבר מעכשיו. נכנס לפאניקה אחר כך, ביחד, מבטיחה.
כשהספר היה מוכן (ואולי אפילו קצת יותר מדי מוכן) התחילה לילך לעבוד על קמפיין הדסטארט. ראו זה פלא, פתאום היא שכחה לגמרי שזה החלק שהיא פחדה ממנו! היא התגלתה כעילוי שיווקי, ברגע שהספר היה מוכן זה פתאום בא לה בקלות. לא מאמינים לי? הנה, תסתכלו בעצמכם כמה טבעית היא נראית בו.
איך תוכלו להצטרף ללילך ולהגשים את עצמכם גם אתם? טוב ששאלתם. קודם כל מודעות, מודעות לבעיות היא המפתח להצלחה. יש כמה דברים שעומדים בדרכנו להגשמה עצמית. הנה מניתי אותם כדי שיהיה לכם קל והוספתי לכם את התגובה שלי ללמה זה לא צריך להפריע לכם:
1. פחד להצליח - כן, טוב, יעבור לכם, תתחילו בכל זאת.
2. פחד להכשל - רוב הסיכויים שבאמת תכשלו בפעם הראשונה. וגם בשניה ובשלישית. ומכל אחד מהכשלונות האלו תלמדו המון ותשתפרו מאוד. וככל שתדעו יותר ותשתפרו יותר ככה תתקרבו יותר להצלחה. ובאחת הפעמים זה פתאום יצליח. וזה יהיה מרגש ונפלא.
3. אני מפחד שזה יהיה הרבה עבודה - אין מה לפחד, באמת. זה באמת יהיה הרבה עבודה. אין כאן חוסר וודאות, הגשמה עצמית זה לא לעצלנים. אבל אני מבטיחה שאם אחרי הגשמה עצמית אתם רודפים - העבודה הזו תהיה מהמהנות ביותר בחייכם. כי זו תהיה עבודה שבאה בשביל משהו שחשוב לכם. כשהקמתי את העסק לא הבנתי כמה דברים שלא קשורים לנדנודים אני אצטרך לעשות. ומה שמדהים זה שאת כל הדברים המעצבנים שפעם לא התחשק לי לעשות (כמו שיווק נניח) פתאום אני מאוד נהנית מהם. כי המטרה שלהם כולה מתנקזת למה שחשוב לי - שזה לעזור לכם להגשים את עצמכם (אתם רואים פה את התמה החוזרת, כן?).
4. אני מפחד לעשות את זה לבד - טוב, בשביל זה אני פה.
