top of page

דחיינות ופרפקציוניזם: מתי משהו מספיק טוב

לפני יומיים (2)
זמן קריאה 2 דקות

את חייבת לכתוב עליה בניוזלטר" כשגילי מכריזה אני מקשיבה. "אוקי, תראי לי".

נכנסנו למאורת ארנב של טיקטוקרית ראפרית, ילדונת. באמת מאוד מוכשרת, אבל מה כבר יש לי להגיד עליה? "אוקי, על מה את רוצה שאני אכתוב?""אוקי, תראי" גילי מראה לי סרטון של הראפרית החמודה יושבת באוטו ומכריזה למעריציה: "כתבתי וורס בנסיעה, תשמעו תגידו לי אם כדאי לי להמשיך אותו" ואז מגיע הוורס שהיא כתבה. והוא, כמובטח, מאוד מוצלח וישר נדבק לי לראש. "אז מה אתם אומרים? להמשיך אותו? תכתבו לי בתגובות". ואז גילי הסבירה לי, שעל זה אני חייבת לכתוב. "היא כל פעם מעלה דברים לא גמורים, בלי להתבייש, והיא עקבית, מעלה סרטונים כל יום ויום והנה תראי - יש לה סרטון שהגיע למיליון וחצי צפיות!! והיא כזאת צעירה ולא מתביישת להיות לא מושלמת!".


וואלה, ילדת פלא ממש, עקבית מתמידה, מופת ליעילות ופרודקטיביות, אולי באמת יכולה להוות לך מודל וכדאי לי לכתוב עליה. אלא ש - לא מצאתי אף שיר גמור. ודווקא חיפשתי לא מעט. נכנסתי לחפש שירים שלה ביוטוב, בגוגל, בפייסבוק. אם היא אי פעם סיימה משהו היא הצליחה להחביא אותו ממש טוב.

"נו, נכון???" גילי חייכה אלי בניצחון. חייכתי חזרה לגילי, כמו שמחייכים לזקנה חמודה (היא יותר צעירה ממני) שלא מבינה את העולם. כי הצעירים של היום מאמינים כולם שהם פתיתי שלג יחודיים מעצם היותם. ושלא צריך להיות מושלמים כדי שיעריכו אותם. הם רק צריכים להיות בעשייה ובסוף הם יצליחו. הראפרית החמודה אינה ייחודית בצורת המחשבה שלה, היא פשוט הצליחה עם וורס אחד. כרגע. זה לא אומר שהוורס הזה יהפוך לשיר אי פעם. לצערי, כי הוא ממש מצא חן בעיני. ראפרית יקרה - אני מפצירה בך לשחרר אותו כמה שיותר מהר לאוויר העולם.


מה הקשר בין דחיינות לפרפקציוניזם?

אז נכון שעל פניו זה נראה שהיא נלחמה בפרפקציוניזם וניצחה אבל יש מרחק גדול בין לשחרר מהר מהר חומרים לא גמורים לבין לשחרר פרפקציוניזם. ויש דרך ארוכה בין יצירה לא גמורה ובין לחפור בתוך עמקי היצירה שלך עד שהיא מושלמת ורק אז לשחרר אותה לעולם. ובתוך הספקטרום הזה יש הרבה מקומות בריאים ליצור בהם, כאלו שיובילו לעשייה משמעותית ופרודקטיבית.


בשבוע שעבר, כשביקשתי המלצות קריאה, מקורצצת אהובה שלחה לי פודקאסט שאומר בדיוק את ההפך - תתחייבו ליצירה, תכנסו לקרביה ותתעמקו. כי נראה שיותר משהתמכרנו לפרפקציוניזם, הפסקנו להתעמק.

אבל איך באמת נדע שמשהו מוכן לצאת לעולם? (כי בכל זאת, לא לכל אחד יש 5 שנים לכתוב את "הללויה" כמו שהיו ללאונרד כהן, ולא כולם מסוגלים לשחרר טיוטא ראשונית כמו הראפרית החמודה).


איך יודעים מתי משהו מספיק טוב כדי לשחרר אותו?

1. שמנו לעצמנו דדליין וחרגנו ממנו ב 50%, ולמרות שהתעסקנו איתו בזמן הנוסף הזה לא הגענו לשדרוג משמעותי?- זה מוכן.

2. נתנו ל3 אנשים (שאינם אמא שלך, סבתא שלך והבסטי) לתת ביקורת ועשינו את השיפורים שנראו לנו נדרשים - עכשיו זה מוכן. לחילופין - אפשר להתייעץ עם אדם אחד ספציפי, מומחה שדעתו בעניין אמינה בתחום הרלוונטי (אישית זה מה שאני מעדיפה). אם הוא אומר שזה מוכן - זה מוכן.


והכי עוזר לשחרר: זה שזה מוכן ופורסם לא אומר שלא ניתן אף פעם לשנות אותו ושכולם יזכרו אותו לנצח. אפילו את התנ"ך ערכו אחרי הפרסום הראשון.


כן ציור עם קנבס לא גמור של צייר, דחיינות ופרפקציוניזם

פורסם במקור כניוזלטר השבועי של הקרציה, ב-22.4.2023. לקבלת הניוזלטר בכל שבוע אפשר להצטרף כאן.

bottom of page