כל גורו בימינו שמכבד את עצמו מוכר לנו כל מיני שיטות פרודקטיביות, גם אם הוא לא גורו לפרודקטיביות. ויש המון שיטות כאלו:
לכבות את הפייסבוק / לכבות את המחשב כולו והאינטרנט והשמיים / לשים טיימר לכמה דקות / לשים טיימר ל25 דקות ואז 5 דקות הפסקה (שיטת הפומודורו) / שיטת פארטו /מטריצת אייזנההאור / לקבוע 3 מטרות ביום / לקבוע 20 מטרות ביום / GTD / לבלוע את הצפרדע / לחלק לחלקים קטנים.... בטוחה שיהיו לכם עוד טריליון שיטות ורעיונות להוסיף לי בתגובות.
אז חשבתי לעצמי "הילה, את לא יכולה להתיימר להתעסק בפרודקטיביות ולא להמליץ על שיטות פרודקטיביות בעצמך". אבל יש לי בעיה עם כל השיטות האלו כי למרות שחלקן מאוד נחמדות ואני אפילו משתמשת בהן בעצמי - אין מה לעשות - לא הכל מתאים לכולם. אנחנו אנשים שונים עם אישיות שונה וכל אחד מתפקד אחרת ומדחיין מסיבות שונות ולכל אחד מתאימות שיטות אחרות.
מה שכן, בתור בת של רופאים אני יודעת שלכל מחלה יש מרשם שמתאים לה ומה היא דחיינות אם לא מחלה שאנחנו רוצים לנטרל? בדומה לשפעת גם הדחיינות מגיעה בכל מיני צורות וסיבות וצריך להתחסן נגדה כל פעם מחדש. אז כשמסתכלים על הדחיינות מהצד של הגורם למחלה (המדוחיין) ולא מהצד של החולה (המדחיין) אנחנו מגלים שיש כמה מרשמים שאפשר לרשום לסוגי דחיינות שונים:
לדחיון של כתיבת טקסט ארוך - יתאים טיימר (אני אישית אוהבת 10 דקות אבל כל אחד ומה שבא לו) ויתאמו גם דדליינים מול אדם חיצוני. חלוקה למטלות קטנות יכולה להיות מאוד מלחיצה במקרה הזה ולכן הייתי דווקא נמנעת מזה ומסתכלת כל פעם רק על המטלה הקטנה הבאה.
לדחיון של פעולה שמצריכה אומץ - התמודדות עם בירוקרטיות מלחיצות או שיחות טלפון חשובות - באמת שאומץ נורא קשה לתפוס לבד אז האחווה מאוד חשובה פה. המרשם שלי הוא לקבוע עם מישהו לקפה ולעשות את זה ביחד. או לחילופין איש מקצוע שיעזור להגיש את הטפסים הרלוונטיים (מורה לנהיגה, רואה חשבון).
לדחיון של סידור הבית - פה כן הייתי הולכת על פירוק למטלות קטנות ורשימה של מלא מלא דברים קטנים כדי לייצר רשימה שנוח למחוק בה מלא סעיפים קטנים ולראות התקדמות. גם סטופר יעיל פה - בעיקר בתזמון ההפסקות. כדי שלא ימשכו מעבר לכמה דקות. כי לנוח זה מעייף.
לדחיון של הרגל חדש - אדם שמתחייבים מולו מאוד עוזר. גם לקבוע סדר יום שבו יש שעה קבועה להרגל הזה - ממש ממש ממש יעיל בשימור ההרגל ובפיתוח משמעת עצמית.
לדחיון של רשימת מטלות באורך הגלות - רחמיי עליכם. זו המחלה הקשה ביותר ויש כמה דרכים לתקוף אותה.
הייתי מתחילה דווקא משיטת הGTD ומתיישבת לרשום לעצמי את כל הרשימה. הייתי כותבת את הרשימה פיזית על דף או על לוח מחיק, ומוציאה אותה מהראש למקום שאפשר כל פעם להוסיף אליו עוד ועוד דברים.
כל מה שלוקח פחות מ5 דקות - עושים באותו רגע. כל מה שנראה גדול ומאיים הייתי מחלקת לחלקים קטנים יותר ויותר עד שיראו קטנים מספיק לבליעה. ופורטת מה בדיוק צריך לעשות ולא באופן כללי (ההבדל בין "לייצר מדריך עבודה" ל"לכתוב מה הפעולות הראשונות במדריך עבודה").
ונטלי היועצת שיווק דיגיטלי מוסיפה לנו טיפ: אני במצב כזה מעדיפה לא לעשות את כל הקטנות בהתחלה אלא לשמור גם כמה לבין לבין כדי לתת לעצמי בוסטים של מוטיבציה.
אחרי שיש רשימה ברורה הייתי מפנה למטריצת אייזנההאור ולשיטת פארטו כדי להבין מה חשוב באמת ומה אפשר למחוק מהרשימה בכלל.
ואח"כ בשלב העשייה עצמו אני אישית אוהבת לחלק לי את הרשימות לפי מצבים שבהם אני עושה את המטלות, לדוגמא: מטלות מול מחשב, מטלות מחוץ לבית, טלפונים ועוד קטגוריות שאפשר להמציא פה.
אם אתם לא מוצאים את הדחיון שלכם פה - אתם מוזמנים לאתגר אותי בתגובות בסוגי דחיינות שלא נתקלתי בהם, ונחפש להם גם מרשם.
