top of page

מתי מפרסמים יצירה שעדיין לא מרגישה גמורה

  • לפני 3 ימים
  • זמן קריאה 2 דקות

15 פעמים צפיתי בהמילטון בדיסני פלוס, 9 פעמים בפאנטום האופרה בלונדון ו-11 פעמים הלכתי להופעות של נונו. אפשר להגיד שכשאני אוהבת משהו, אני בעד שיחזור על עצמו, בדיוק אותו הדבר. אני אוהבת לדעת בדיוק מה הולך לקרות ואז לגלות משהו שלא שמתי לב אליו קודם. אבל איפה זה נהיה ממש מרתק עבורי? כשהחזרתיות מגיעה מהצד היוצר. מה זה אומר? כשיוצר מחליט לחזור ליצירה שלו ולעשות אותה מחדש. כמו טינה פיי. השבוע היינו בסרט mean girls - המיוזיקל, שנכתב ע"י טינה פיי. שמבוסס על מחזמר בברודווי שכתבה… טינה פיי. שמבוסס על סרט מ2004 שכתבה - הבנת כבר, טינה פיי!

את כל הנ"ל היא גם הפיקה. בסרטים היא מגדילה לעשות וגם משחקת. בשניהם. את אותה דמות. וכשאני רואה מוטיב חוזר כזה בחיים של יוצרת זה גורם לי לעצור ולתהות: א. מה קרה לה בילדות שהשאיר מטען כזה?? ב. כמה גרסאות היא עוד תעשה מאותו סיפור עד שהיא תרגיש שהוא גמור? ש"זה זה"?

מאוד מקובל שיוצרים חוזרים לאותה תמה בצורות שונות לאורך חייהם. לכן, החזרה של טינה פיי ל"בנות רעות" לא אמורה להיות מפתיעה. כשחושבים על זה, זה גם מאוד הגיוני. בסופו של דבר, לכל אחד מאיתנו יש מקבץ מאוד מסויים של דברים שמעסיקים אותנו. אצל חלקנו זה מתחלף אחת לתקופה, ואצל אחרים אלה אותם נושאים לאורך שנים. הנה, אני פה כבר 3 שנים, כותבת לך כל שבוע פחות או יותר על אותם נושאים. זה הגיוני.


למה גם יוצרים גדולים לא מרוצים מהטיוטה הראשונה?

אבל במקרה של טינה פיי לא מדובר על אותו סיפור בתחפושת שונה - אלא ליטרלי אותו סיפור, עם אותם טקסטים אפילו. שוב ושוב ושוב. והרווח הוא כולו שלנו. הצופים. זו הזדמנות לראות שגם יוצרים גדולים לא מרוצים מהטיוטא הראשונה שלהם. וגם לא מהשנייה. ואולי אפילו לא מהגרסה השלישית. גם אם כל אחת מהן גרפה מליוני דולרים ופרסים. וזה ממש ממש בסדר.


איך יודעים שמותר לפרסם משהו שלא מרגיש גמור?

זה בסדר לא להיות מבסוטים מהגרסאות ולשחרר אותן בכל זאת. הרגע הזה שאנחנו משחררים יצירה לעולם הוא לא הסוף. תמיד יש הזדמנות לתקן גם אחרי, ואם נרצה, ליצור גרסה נוספת.

השאלה היא איך יודעים שאפשר לפרסם אפילו שזה לא מרגיש גמור? והתשובה היא שלפעמים יודעים, מרגישים בבטן, ולפעמים לא יודעים, ולא יודעים אם אי פעם נדע. אבל כדי שלא נדחיין את הפרסום של יצירה שהיא 99.999% גמורה, כל מה שאפשר לעשות הוא לפרסם ולראות מה קורה. מבטיחה לך שזה עדיף על להשאיר את זה לנצח שמור אצלך במגירה.


איור קו של לוח סנכרון סרטים, על פרפקציוניזם ודחיינות בפרסום

הפוסט הזה פורסם במקור כניוזלטר השבועי של הקרציה, ב-30 במרץ 2024. רוצה לקבל את הניוזלטר כל שבוע ישר למייל לפני כולם? להצטרפות

bottom of page