יש לי פוסט המלצה שכבר הרבה זמן אני צריכה לכתוב ומאוד לא מנומס שלא כתבתי אותו עד היום.
קצת אחרי שפתחתי את העסק, רונית כפיר, שהיא פחות או יותר הגורו של כל עצמאית שלא יודעת לקחת כסף על העבודה שלה (והקול שמאחורי "המנוי אינו זמין כעת"), גילתה שנולד לי עסק והתחילה להפציץ אותי בפרגונים ואהבה בכל מדיה אפשרית. משיחת פייסבוק אחת לשניה נהיינו חברות והייתי בכל ההרצאות שלה שגם בהן היא לא הפסיקה לפרגן לי ולהציג אותי מול כולן, כי כזו היא - אדם סופר מפרגן.
ואני? אני פולניה.
רק לפני כמה זמן, כשהתייעצתי איתה על משהו (נו, לא עניינכם על מה!), קלטתי פתאום שאני לא פרגנתי לה מספיק לאורך השנה הזו. עכשיו נכון, היא לא באמת זקוקה לפרגונים שלי אבל בסופו של יום זה מאוד לא מנומס מצידי ואני מעוניינת לתקן את הרושם הזה שנוצר כי אני כן אדם מנומס.
זהו ההקדמה, הנה לפניכם הפרגון:
עצלנות ודחיינות - תקציר
כל המקורצצים שלי כבר יודעים לשנן שעצלנות ודחיינות הן לא תכונות אופי אלא מצב רוח (גם פינוק לא! אבל זה פוסט אחר). אף אחד לא נולד עצלן ודחיין, אף תינוק לא נולד ואומר "אה, אני פשוט אנוח פה ולא אלמד ללכת ולדבר, שיעשו הם בשבילי הכל לנצח" להפך, גיל שנתיים של "אני רוצה לבד" הוא ההוכחה הניצחת שאנחנו פה כדי לעבוד, וקשה.
אנשים שלא מעוניינים לעשות ולייצר הם בדרך כלל אנשים שרע להם בצורה כלשהי. אם זה פחד, חרדה, דכאון או כל רגש אחר שמשתלט עלינו ומחליט עבורנו, אז עצלנות ודחיינות הם הסימפטום של אותו הרגש. ברגע שאנחנו יודעים מה הרגש שמפריע לנו לקום ולעשות הרבה יותר קל לנו לפתור אותו ולחזור לעשייה. זהו, נגמרו התירוצים, עכשיו שגם אתם יודעים את התורה הזו אז תתחילו לשנן ולעשות בדק בית.
ואחרי כל ההקדמות כאן מתחיל הסיפור על אורורה (מקורצצת אמיתית, שם בדוי).
המקורצצת הנרדמת
אורורה היא מקורצצת אהובה וישנונית המגדירה את עצמה כמלכת העצלנים והדחיינים. היא מתעקשת שהעצלנות היא חלק ממנה, שהיא בכלל נולדה להיות נסיכה בארמון ולנהל את חייה ממיטתה וכל הקונספט של זה שהיא צריכה לעבוד למחייתה הוא טעות אחת גדולה. ובאמת שניתן לראות באורח חייה שהיא אכן מתאמצת לנהל את חייה על פי צו מצפונה - עובדת ואוכלת ורואה יוטיוב ולקינוח גם ישנה - במיטה מתחת לשמיכה (ולא אכפת לה שזה עושה פירורים).
במקביל לחיי הארמון הענפים שהיא מנהלת, אורורה היא גם עצמאית שנותנת שירות לחתך מסויים של לקוחות שהם דורשנים ונודניקים במיוחד (מוציאים לי שם רע!) וחופרים לה בלי סוף. היא כל הזמן מתלוננת על כמה שקשה לה מולם וכמה הם מתקשרים בשעות לא נוחות (טוב, כשאת במיטה כל היום קשה למצוא זמן נוח) ולא מוכנים לשמוע ממנה שלא נוח לה לדבר עכשיו. היא מרגישה את האנרגיה נשאבת ממנה עם כל שיחה ונשחקת כמו המחק של הבת שלי.
רונית כפיר על הסוס הלבן
מאוד מהר בתחילת הקרצוץ שלי לאורורה הבנתי שהקשר עם הלקוחות וחוסר היכולות לשים להם גבולות הוא אחת הסיבות שאורורה נרדמת כל הזמן. היא נהיית מוצפת ופשוט בורחת לעולם נעים שכולו חלומות על נסיכות ונסיכים ונבלים. בתור מאזינה אדוקה לרונית חפרתי לה על כמה חשוב ללמוד לשים גבולות ללקוחות כדי להיות מסוגלת להמשיך לעבוד בלי לרצות לישון כל הזמן. אורורה לא הקשיבה לי ובמקום זה ברחה לשינה המתוקה ולעצלנות. כמה פעמים ניסיתי לגרור אותה איתי להרצאה של רונית שתכניס לה קצת שכל לראש אבל כל פעם שהיתה הרצאה בתל אביב היא בדיוק לא יכלה להגיע או ישנה. מפתיע, אני יודעת.
ביום העצמאות, כשרונית הוציאה הרצאה חדשה וקצרה יותר באופן מוגבל בזמן חינמי לציבור (כן, פספסתם. מומלץ לעקוב אחרי רונית כדי לא לפספס שום דבר שיוצא לה מהפה ומהמקלדת) הבנתי שזה הזמן לעשות מעשה - אין לה תירוצים - הנה ההרצאה באה אליה, למיטה! שלחתי לה לינק, אמרתי לה שיש לה 12 שעות לצפות לפני שההרצאה תסגר וחיכיתי. והיא צפתה. או הו כמה שהיא צפתה.
יום למחרת הופצצתי בהודעות ממנה על כמה שרונית שינתה לה את כל צורת המחשבה וכמה שהיא הבינה ממנה. איך היא אמרה "לא" להוא ואיך היא לקחה כסף מההיא על עבודה שלפני כן היתה עושה בחינם - ואת כל זה היא הבינה תוך כדי רביצה במיטה! ביום אחד היא הרוויחה כמה מאות שקלים שלפני כן לא היה לה אומץ לנסות לגבות אפילו ופתאום הלקוחות הרבה פחות מעצבנים ולא חופרים ולא מתישים. פתאום היא יכולה לעבוד מהמיטה החמימה שלה ולקבל כסף על ייעוץ טלפוני ומיד אח"כ לחזור לישון, כיאה לנסיכה במעמדה. כמה שזה נפלא, נכון?
מה למדנו?
אורורה גילתה דבר נורא חשוב - כשמוצאים מה הדבר שמפריע לך לעשות ולעבוד אז פתאום יש דרכים לפתור אותו ופתאום זה לא כזה נורא לעבוד ולא צריך לדחיין ולהתעצל יותר. ברגע שמוצאים מה המקור הרבה יותר קל למצוא לו פתרונות ואסטרטגיות לפעולה.
אז לרונית - תודה רבה לך שעזרת לי לעזור לאורורה. אפילו שאני רגילה לעבוד לבד בחושך,
מאוד נעים שיש כוח עזר לצידי כדי לעשות שינוי אצל מקורצצים עקשניים.
ולכם, אם אתם כבר פה מדחיינים וקוראים פוסטים, לפחות תעשו משהו שגם יועיל לכם ותצפו בהרצאה הראשונה והמקיפה של רונית כדי שגם לכם יהיה נעים מאוד. ואח"כ תחזרו לעבוד מיד.
נו?
